מי מאיתנו לא אמר בחודש האחרון שהקורונה מכניסה אותנו לפרופורציות. פרופורציות של הערכה לדברים הקטנים ביותר של החיים שעד כה נראו כה סתמיים עבורנו, לא חשובים. אבל מה יהיה אחר כך? זו השאלה האמיתית.

האמת שקצת התרגלתי לכל הטוב הזה, למרדף היומיומי שנעצר לרגע, כולם בסירה אחת. אף אחד לא מוציא לאף אחד את העיניים מחופשה במלדיביים, עד לרכב יוקרתי שזה עתה רכש....והיד בניקור העיניים הזה - די נטויה. רבים איבדו את הלחצים ואם תיקחו רגע מכשיר למדידת לחץ דם, תבינו שהמדדים של כולנו די התייצבו.

כולם עומדים בתור לרכוש ביצים, כולם עומדים בתור - לחיים. לחיים של בריאות, להם ולמשפחתם. העולם לא עצר מלכת, אנחנו פשוט עצרנו מלכת. ועצרנו. ויש לי חשש מסוים שהכל יעבור ורובנו נשכח את שחווינו ואת שלמדנו להעריך. שנשכח את הרצון הקטן הזה כמו חיבוק להורים, לאחים וליקרים לנו.

אני חושש שנשכח את הרגע הזה שפתחנו את הבוקר בשיחה עם בן משפחה ולא עם תיבת המייל או האינסטגרם. הקשר המשפחתי הזה הוא מצרך נדיר. קשר שבימים אלו מקבל משמעות אחרת. קשר דם שנראה פתאום רחוק מהשגה, רחוק מחיבוק. פשוט רחוק. בשגרת היומיום הקשר הזה נראה לנו רגיל, מובן מאליו ורבים מאיתנו חושבים שהוא דבר נצחי. אבל לא.

במירוץ החיים אנחנו שוכחים את הצורך לחבק ולהיות מחובקים או פשוט סתם ככה, להיות בקשר פיזי ולא טלפוני או ווטסאפי. דבר כל כך פשוט שבימים כאלו שווה הרבה יותר ממה שדמיינו לעצמנו. מי האמין שתגיע מגפה ותמנע מאיתנו את הדבר הבסיסי שאדם צריך לקבל, חיבוק. לחשוב על זה שרבים חיים כך כל חייהם, חיים בהיעדר חיבוק, בהיעדר חום, בהיעדר אהבה, בהיעדר אנרגיות, בהיעדר תא משפחתי. הכאב הזה מקבל משמעות אחרת בתקופה הזו וההערכה לכל אלו היא עצומה כפליים.

הבוקר התעוררתי, ישבתי במרפסת וצפיתי במשך שלוש שעות. לא צפיתי בטלפון ולא בסטוריז של אף אחד, צפיתי בנוף. ותתפלאו, אבל לא עשיתי את זה מעולם. ישבתי ככה סתם ובהיתי. גם כשהייתי בחופשות בריזורטים מפנקים בעולם ונשכבתי על מיטת השיזוף, עדיין הייתי בטלפון, במיילים, בדקתי את גוון השיזוף, חזרתי להציץ בוווטסאפ ואז התפניתי לדבר ה"חשוב" באמת - להוציא את התמונה הכי טובה ממצלמת הטלפון, כדי שהפיד שלי יוכל להיות מבסוט מעצמו ורק אחר כך אני.

חברים, התחלתי עבודה חדשה. עבודת שימור המשפחתיות. תעבדו גם אתם בתחום הזה, אמנם אין תלוש משכורת בכל חודש, אבל יש תלוש אחר, כזה שאינו תלוש מהחיים.