שנת 2022 הייתה שנה מאתגרת עבורי, אבל גם שנה בה השקפת החיים שלי השתנתה בתכלית. התחלתי לייחס חשיבות לדברים שעד לא מזמן היו בגדר קלישאה.
זה התחיל מזה שהבנתי שהאינטנסיביות של החיים גורמת לנו לשכוח די מהר את מה שקרה לפני רגע. חשבנו שהעולם יהיה טוב יותר לאחר משבר הקורונה, אבל גילינו שההפך הוא הנכון. העובדה שכולנו שורדים גרמה לי להפנים שהמציאות יותר חזקה מהריאליטי.
אנחנו מתפללים אבל לא תמיד יודעים את פירוש התפילה.
שופטים אחרים אבל לא תמיד מבינים שזה נובע מחוסר הביטחון שלנו.
אנחנו בוחנים אחרים אבל שוכחים שמישהו שם למעלה בוחן אותנו.
אנחנו מעוותים את המציאות אבל לא מבינים שהיכולת שלנו לראות ולהעריך את האמת – הולכת לאיבוד.
אנחנו מחליטים אבל האגו מונע מאיתנו לחלוט מדעות שונות תוצאה עם משמעות טובה יותר.
שומעים אבל לרוב לא מקשיבים.
הריחוק החברתי מהקורונה נשאר נוכח בגלל חשיבות היתר שהענקנו לרשתות החברתיות – אלו גרמו לספונטניות להיעלם ולכבדות לשלוט.
אנחנו שוכחים להעריך את הקיים ובוכים על מה שלא.
אי אפשר להתעלם מאלו שקונים את ברכת הפרנסה בערב יום כיפור, אבל למחרת כבר גונבים את האחר.
אנחנו אוהבים פלסטרים, לוקחים כדורים שאמורים לטפל בחרדה אבל לא לוקחים רגע לעצמנו כדי להירגע ממנה.
כולנו אומרים ׳תודה׳ אבל מעטים זוכרים להעריך ולהכיר תודה.
אנחנו יוצאים לבילויים ולחופשות, אבל רק מעטים דואגים ליהנות מהרגע ומעדיפים להוציא את העיניים לאחר.
אוכלים במסעדה אבל מתעסקים בסטוריז ולא בטעמים.
ואפרופו טעמים, יש כאלו שחולמים על פרפרים בבטן אבל לא מבינים שזה עלול לגרום לקלקול קיבה.
זהו חברים, קבלו בשמחה את 2023 ובואו ננסה לשנות את מה שביכולתנו,
נתחיל בלאהוב את עצמנו, כי הכל, אבל הכל – מתחיל מבפנים.
שלכם,
צחי ♥
